STAYCATION סדרת פוסטים על חופשה בבית והפעם טוסקנה בישראל.

אני ממש אוהבת סטייקיישן, או השם שהחלטתי לקרוא לה בעברית, חופשרת, (חופשה+נשארת), כי כל מי שאני אומרת לו את המושג המקורי חושב שאני מדברת על סטייקים שזה הגיוני לחלוטין בהתחשב בכך שאני מי שאני אבל לא.

אני מדברת על לצאת לחופשה ולהשאר בבית, בלי בתי מלון, בלי לשבור את הראש על דילים, זה יכול להיות באמצע השבוע וזה יכול להיות עוד טיול לשבת – מה שחשוב שזה זמין ולא צריך לפשוט את הרגל בשביל לצאת לחופש הזה. הפעם החלטתי לעשות משהו אחר, לעשות לי חופשה אמיתית במינימום תקציב ושירגיש לי הכי חו"ל בעולם. זה דורש תכנון ומחקר אבל החלטתי שכל יום אני אעשה לי מדינה אחרת וטיול מסוג אחר.

(האמת היא שכבר עשר שנים אני מקפידה לגור בבתים שמרגישים לי כמו צימר כי הבנתי שאני, הדבר הכי חשוב לי הוא חופש. לצערי אני לא יכולה להרשות לעצמי המון חופשות, בטח לא בטן גב כאלה כמו הצרפתים שלוקחים לעצמם חודש בסן טרופז או האיטלקים בסיציליה ואני בעיקר עובדת רוב הזמן אז כשאני עובדת גם מהבית, לפחות שירגיש לי נופש).

אנחנו נתחיל עם חופשה בסגנון טוסקנה:

(בגלל שאין לי תקציב רציני וגם בגלל שאני לא אוכלת פחמימות אני אכין  את האוכל לבד אבל למי מכם שרוצה אני אתן קצת המלצות על מסעדות שמספקות את החוויה, אתם גם מוזמנים להמליץ לי).

את הבוקר בכל רחבי איטליה מתחילים אותו הדבר, קפה ובריוש. זה אומר אספרסו וקרואסון למעשה. אני חייבת להודות שאני לא מבינה את ההתלהבות ממכונות קפה, האספרסו הכי טעים בעיני יוצא בקפטיירה דווקא, (מה שרבים בארץ מכנים מקינטה), וזה מה שאני שותה כל בוקר ככה שעל בית קפה אני מוותרת בכיף. על בריוש אני גם מוותרת לאור האין-פחמימות בחיי והרבה פעמים מתחילה את הבוקר עם סלט קפרזה, (שזה דווקא מאכל מקפרי ולא מטוסקנה אבל לא נהיה קטנונים). הפעם אני בחופש ומתפנקת אז החלטתי לפתוח עם הגרסא היותר יקרה של הסלט, עם גבינת בורטה טריה, קרמית ונוזלת ולקינוח נשנשתי קצת פרושוטו עם מלון כי אסור לצאת לטיול שכזה על בטן ריקה…

ועכשיו לטיול!

 יקב אמפורה יושב בכרם מהר"ל, לא רחוק מזכרון יעקב וזה הכי טוסקנה שאני מכירה, במרכז הארץ, מבלי לשלם על מלון, להתנתק לכמה שעות ולחוות אסקפיזם מושלם! והיופי הכי גדול – היקב פתוח לקהל הרחב שבעה ימים בשבוע לסיורי טעימות!

הכניסה ליקב היא דרך חוות מקורה שגם מוכרת שמן זית ועוד כמה דברים טעימים שמזכירים את טוסקנה אבל הכי כיף, הגנים הביולוגיים שלהם שאפשר לטייל בתוכם, להתמסטל מהריחות החזקים של התבלינים, (בייחוד המרווה), לטייל בין עצי זית, קישואים ועגבניות, רימונים וכל הדברים שיזכירו לכם שאנחנו באמת גרים בארץ זבת חלב ודבש.

ככל שמתקרבים ליקב  נעטפים בגפנים מזנים שונים ומרגישים יותר ויותר טוסקנה. (הגפנים הללו שייכים לחוות מקורה, יקב אמפורה מגדל את הגפנים שלו במקומות אחרים).

כל בן אדם מבוגר יכול לסייר ביקב, (זה חשוב, שימו לב, אין כניסה לילדים), מבן אדם אחד ועד לקבוצות של 30 איש, התנאי היחיד הוא להזמין מקום מראש, אפשר גם בהתרעה של יום אחד אבל אי אפשר פשוט לצוץ במקום ולקבל סיור.

יש שתי אופציות, סיור של 130ש"ח , מקבלים סיור במרתפים, עם הסברים מקיפים על תהליך העשייה של היין ועוברים לטעימה של 5 יינות שמגיעים עם פלטת גבינות וירקות. אתם יכולים לבחור מהתפריט איזה יינות תטעמו, אם בא לכם שני אדומים ושלושה לבנים זו אפשרות, רק ליקב חשוב מאד שאחת מהטעימות תהיה מיינות הפרימיום שלהם, (מבטיחה לכם שלא תצטערו על ההתעקשות הזו).

אופציה שניה היא הסיור של 100ש"ח, מקבלים את אותו הסיור אבל הטעימה היא של 3 יינות פרימיום בלבד. אם תרצו לצרף גבינה, תמיד יש במקום, אמפורה מחזיקים גבינות של שתי מחלבות מקומיות נפלאות והמחיר הוא באזור ה30ש"ח לגוש גבינה כך שזה עדיין משתלם.

אפשר לשבת בבניין הממוזג, אפשר לשבת במרפסות המשגעות, יש מוזיקה ואחלה אווירה ואפשר גם להמשיך להסתובב ברגל לעומק החווה, לעשות פיקניק בטבע ובאמת לחוות טוסקנה.

אני לא אתפלצן עליכם בקטע של יין, לא מבינה בעפיצויות וכאלה אבל אחרי שנתיים בדרום אפריקה, שנתיים באיטליה, עשור במטבחים ואהבה גדולה לחיים הטעימים, יש לי מספיק מקורות להשוואה ואני יודעת מה עושה לי מגניב ונעים בחיך ומה לא. הפעם טעמתי שני יינות חדשים שהושקו לאחרונה, שרדונה 2015 והבלאן דה נואר 2015 ושניהם עשו לי ממש מגניב וכיפי ומתאים לחום אימים הישראלי והיה בהם משהו שהזכיר לי מקומות רחוקים, לילות קיץ חמים ושובבים ובקיצור כל מה שיין כזה אמור לגרום לך להרגיש. דרך אגב, הבלאן דה נואר הוא טיפה אדמדם ויש שיחשבו שהוא רוזה אבל הוא לא ואין בו את אותה המתיקות אבל יש בו את אותה הקלילות כך שמבחינתי הוא כבש את ליבי ואמרתי I DO במיידי.

בחיי שלא תכננתי לשתות הרבה, (קחו בחשבון שמקבלים הרבה יותר מטעימה בכל כוס כך שבאמת שותים יין…), אבל איכשהו יצא שישבתי בשולחן היחיד שהיה פנוי וצוות הייננים בדיוק יצא לארוחת צהריים והתיישב איתי בשולחן והם הביאו שקשוקה ולחם והתחלנו להעלות זכרונות מאיטליה וכל אחד סיפר על היין שהוא הכי אוהב ושאני חייבת לטעום אז לא היתה ברירה, (קשה…קשה…). ואדים התעקש שאני אטעם את איזבל ואפילו שבד"כ אני אסרב לאדומים בקיץ, (אני מאד סובלת ממיגרנות), הפעם לא יכולתי לסרב כי אני בעצמי מגדלת ענבי איזבלה וזה זן עם טעם באמת מטורף, (יותר טעם של מנגו מאשר ענבים),  ואז הוא נתן לי להריח אותו ויש לו ריח של קרמל מלוח ובקיצור, לא היתה ברירה אלא לטעום והוא באמת מקסים וכיפי ופירותי אבל לא מתוק ומתאים גם למי שיין אדום כבד לו בדרך כלל.

לאתר של יקב אמפורה

בקיצור היתה לי חוויה טוסקנית אמיתית ויכולתי לחזור הביתה מרוצה, כי זה הרגיש כמו יום חופש אמיתי!

אם אתם בעניין של מסעדות איטלקיות ובא לכם משם להמשיך, (ואתם אוכלים פחמימות), אני ממליצה על מנואלה של נדב שרז בזכרון ועל ארנסטו בתל אביב. אלה שני המקומות היחידים בארץ בהם אני מרגישה איטליה כשאני אוכלת בהם, אני מדברת על איכות והאותנטיות של האוכל, (בשני המקרים בעלי הבית איטלקים וזה מורגש). חוץ מזה יש כמה מקומות שממש בא לי לבדוק כשיהיה לי יום מפרגנת-לי-פחמימות, אתם מוזמנים לספר לי אם הייתם ואם שווה את ההקרבה – ויוינו בחיפה ורוברטה וינצ'י בפרדס חנה.

אני לעומת זאת חזרתי הביתה והכנתי לי ביסטקה פיורנטינה מהממת! בעיקרון מדובר בסטייק פורטר שמתחיל ב700גרם, מצד אחד שלו נמצאת הסינטה ומצד שני פילה. צריך לדעת להכין את זה אז אם נראה לכם שלא תסתדרו אפשר פשוט לבקש מהקצב טי בון. אם אתם רוצים פורטרים ענקיים ולקצב שלכם אין את האופציה הזו,(קילו מאתיים ומעלה), כדאי לפנות למרינדו. אני עבדתי איתם במסעדות, אין לי מושג אם הם מוכרים לקהל הרחב אבל שווה להרים להם טלפון ולבדוק.

IMG_20160715_172148

 

את הערב סיימתי עם קרטיב לימונצ'לו, סרט וקרפצ'ו בבית, בחיי שזה לא מסובך להכנה, הפריזר שלי תמיד מוכן בשלופ. תבקשו מהקצב שלכם את הצ'ופצ'יק של הפילה, תפרסו אותו דק, סדרו בין שני דפי הפרדה ותדפקו עם פטיש שניצלים, זה כל הסיפור. שמים בכל מנה שתי פרוסות בשר ודופקים לעיגול ברדיוס של צלחת בערך וזהו, מוכן! מקפיאים ובכל פעם שרוצים שולפים מהפריזר, מקלפים מהניילון ונותנים לו כמה דקות לנוח ולהפשיר ואז מתבלים איך שרוצים.

הכי חשוב סדר התיבול, מתחילים עם מלח פלפל, עוברים לחומץ/לימון ומסיימים עם שמן. מעל אפשר לפזר גבינות, עלים, אגוזים, אתם יכולים להיות יצירתיים או לבחור בקרפצ'יו הקלאסי.

אפשר לעשות גם מרתון סרטים שצולמו בטוסקנה, אני הלכתי הפעם רק על הסרט "תחת שמש טוסקנה" אפילו שראיתי אותו כבר 20 פעם, אני תמיד נהנית, אבל לא חסר סרטים רומנטיים שצולמו בטוסקנה ומעבירים את היופי כמו שצריך כמו לגעת ביופי  של ברטולוצ'י, או רק אותך ועוד המון אחרים.

בסוף בסוף ככה לפני השינה, כדי שאני ממש ארדם עם חיוך על השפתיים, פינשתי עם צ'ייסר של גראפה…

P1040745fgv

%d7%a4%d7%90%d7%a0%d7%96%d7%99%d7%a0%d7%92-funzing

תגובה אחת הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s