כפי שבטח כבר הבנתם, בהמשך לסדרת הפוסטים שלי על סטייקיישן= חופשרת, הפעם אנחנו עושים חופשה בפריז, בתל אביב – כי כמו שכבר אמרתי בפוסט הקודם  לא לכולנו יש תקציב לכרטיסי טיסה, למלונות ואפילו לדילים זולים ואתם יודעים מה? אפילו זמן, לפעמים יש רק יום חופש אחד וסתם מבזבזים אותו על כלום אז זו דרך נהדרת לצאת לחופש אמיתי בלי כל הטררם.

(זה השלב שבו מישהו יכניס בדיחה על כך שרק צריך להסתובב ברחובות תל אביב ולשמוע את כמות הצרפתית המדוברת ברחוב וזה מספיק, אבל אני ממש אוהבת את פריז ואני מחפשת את החוויה ולא רק את השפה).

אני לא יודעת אם לגברים יש את הפנטזיה הפריזאית כמו שיש לכל כך הרבה בחורות אז תסלחו לי מראש אבל הפוסט הזה יופנה לנשים, (בסגנון הכתיבה בכל אופן). אבל אתם באמת יכולים לעשות את אותו המסלול באופן הכי גברי-שיק שיש ואני לא אלשין לאף אחד.

אני ממליצה להתפנק בלילה של לפני במצעים לבנים, להתעורר בבוקר בקריאות ואקאנס! ואקאנס!  ולעשות לעצמך קפה או-לה, (או לפחות לשכנע את הנס שזה מה שהוא עד שתגיעי לבית קפה).

כדי להכנס ממש למוד אני מציעה לחרוש קצת על חשבון האינסטגרם של ז'אן דמאס, ביחוד הסטוריז שלה גורמים לי להרגיש שאני מטיילת איתה ברחובות פריז. שימי אודם אדום, ג'ינס, גופיית פסים כחול לבן ואספדרילז ואת מוכנה!

נראה לי שאת הבוקר חובה להתחיל עם קרואסון בבית קפה פריזאי ובעיני קפה דלאל בנווה צדק זה הדבר הכי קרוב שיש לזה בארץ. בגלל שאני לא נוגעת בפחמימות רק צילמתי לכם את הווייב של המקום שכבר שנים שומר על עצמו. בתקופות רזות יותר זה היה אחד המקומות האהובים עלי.

את ארוחת הבוקר המהממת שלי (ונטולת פחמימות), דווקא אכלתי במקום אחר ונחזור לשם בהמשך המסלול אז אם אתם גם בעניני אטקינס/פליאו/קטו תתאפקו עוד קצת.

נווה צדק היא ללא ספק פריז הקטנה בתל אביב: הארכיטקטורה, האווירה וכן, גם השפה ששולטת שם במיוחד, החנויות שרוב המוכרים בהן הם צרפתים ואפילו בית הספר על שם מארק שאגל. אני אוהבת סתם להסתובב ברחובות וללכת קצת לאיבוד אבל הכי אני אוהבת להכנס לחנויות. לשמחתי יש כמה מקומות חדשים ממש שווים. אמנם שום דבר לא יפצה אותי על שברון הלב מאז סגירתה של "גבריאל" אבל באמת שיש כמה חנויות פריזאיות ונפלאות.

המסלול האהוב עלי מתחיל דרך סוזן דלאל, אני מתה על הכיכרות, על המים סביב עצי התפוז, הרקדנים המתמתחים ומצליחה להתעלם מצילומי החתן כלה המאוסים, (חוץ מזה שכלה ביום כלולותיה זה בדרך כלל משהו אופטימי שתמיד עושה טוב לאנרגיות), ומשם אני עוברת לרחוב שלוש.

EDITION – איפה שהיתה פעם "חפצים" היא חנות עיצוב משגעת, יש בה גם בית קפה, רהיטים וכלי בית בסגנון מודרני יותר ממה שמקובל באזורנו, (שינוי מבורך!), יש גם אזור של חדרי ילדים עם רהיטים ואביזרים מדהימים והיא הכי כבשה את ליבי כשהדבר הראשון שראיתי היה הספר HOW TO BE A PARISIAN.

בכלל ממש כיף הקטע הזה שכל כך הרבה חנויות קונספט נפתחות עכשיו וגם מוסיפות בתי קפה, תמשיכו ככה!

גם TALIS הותיקה הוסיפה בית קפה, עם מוצרים טבעונים וטבעיים ובריאים אבל אני חייבת להודות שהרהיטים והאמבטיה והשנדלירים הרבה יותר מפתים אותי.

אבל רגע, היינו ברחוב שלוש:  אפשר ללכת לאורכו ולהכנס לגלריות, לעבור את הגשר ואת בית שלוש ולחזור בחזרה לכוון שבזי, לעבור את בית הספר והגינות הקטנות שמשובצות לאורכו ומשם להתרכז ברחוב החנויות הכי פריזאיות באזור, שזה דווקא מצחיק לאור שמו התימני – רחוב שבזי.

האמת שגם כאן מספיק רק להסתובב ברחוב ולהנות מהריחות, האווירה, השפה הצרפתית ששולטת ברחוב, הנשים היפות שלבושות מהמם וחלונות הראווה. כמה חנויות שנתנו לי את החוויה הפריזאית האולטימטיבית:

אפיסרי היא מעדניה עם בית קפה קטן מאחור, מרגישה קצת יותר פרובאנס מפריז אבל עדיין, אתן יודעות, קשה לעמוד בפני הקסם הזר.

בבט – לילדים

בוטיק 77 – בגדים

מתוק –  אתם בטח מכירים את כל הגלידריות באזור אבל אם כבר מתוק בפריז חייבים מקרונים נכון? מזל שבדיוק נפתח המקום החדש

 

אינדיבידואל בשמים – עכשיו כשאנחנו כבר מתחילות להכיר יותר טוב אני יכולה לחשוף בפניכן שיש לי שריטה עמוקה כשזה מגיע לבשמים. אני לא יכולה לסבול שמישהי תריח כמוני, אני קונה בשמים שמוכרים בכמה חנויות בודדות בעולם והאנשים היחידים שיודעים על הבשמים שלי חתומים על הסכם סודיות, כי הם גם מביאים לי אותם מחו"ל.

את הבושם הראשון קיבלתי מדודים שלי שהביאו לי את אסקייפ של קלוין קליין, הוא בדיוק יצא בארה"ב ולא היה אותו בארץ וגם לא באירופה. נורא התרגשתי, הייתי בת 21 וגרתי בפירנצה ולראשונה בחיי התאהבתי בריח, הסנפתי את עצמי באטרף, הבחורים האיטלקים גם הסניפו אותי בהתלהבות והיה לכולנו כיף מאד. עד שערב אחד, היתה מסיבה אצלי בבית, כולם רוקדים ומשתוללים כשלפתע אני, ניקול השוויצרית ואנדראה הגרמניה קפאנו בהלם, גל ריח חזק ומוגזם של הבושם שלי נכנס לרחבת הריקודים ואי אפשר היה לפספס את זה, כי אף אחת אחרת לא הריחה כמוני אבל אותי צריך להסניף כדי להריח, (אני לא מאמינה בהתפרעות וולגרית עם בושם, רק מי שממש מתקרב לצוואר שלך אמור להריח אותך).

מסתבר שאיזו שוודית חצופה נכנסה לחדר שלי והתפרעה לה עם הבושם שלי, הרגשתי מחוללת. יש משהו כל כך אינטימי בריח שאני פשוט לא יכולה לסבול את החדירה הזו לעור שלי. מאז אני מאד מקפידה לחפש בשמים שאי אפשר לקנות בפארמים או בדיוטי פרי או בארץ בכלל ומקטינה את הסיכוי שכל בחורה שניה תריח כמוני.

כשנכנסתי לאינדיבידואל ממש לא תכננתי לקנות בושם, זה גם בטח לא בתקציב כרגע, אבל תקשיבו – הפילו אותי! העיצוב מהמם, הבקבוקים היפהפיים, התחושה הזו שנכנסתי לעולם קסום ופריזאי, אני לא בקנזס יותר טוטו.

הבחור המקסים עם המבטא הצרפתי שבר אותי בצ'ארם בשניות והוציא ממני את שמות הבשמים שאני אוהבת. הוא הכניס אותם לטאבלט כדי ללמוד את המרכיבים שלהם ולהמליץ לי על ריחות קרובים וסגנונות מסוימים, הוא הוציא כמה בקבוקים ונתן לי להריח, אלה ללא ספק כמה מהריחות היותר מיוחדים שפגשתי ואחד מהם התחיל לעשות לי דברים…

בגלל שאני מאד סובלת ממיגרנות, בושם הוא דבר טריקי וגם אם הוא מרגיש לי מדהים בהתחלה הוא יכול אחרי שעה על העור להתחיל לעשות לי בחילות ומשם למיגרנה מפלצתית. לצערי אין באינדיבידואל דוגמיות אז אמרתי שאני פשוט אסתובב איתו כל היום ומקסימום מתישהו, כשאני אהיה שוב באזור, כשיהיה בתקציב, אני אחזור, אולי, לקנות אותו.

אבל אחרי חצי שעה כבר הייתי מאוהבת ברמה של סטוקרית אובססיבית, הסנפתי את עצמי שוב ושוב, כבר לא יכולתי להתרכז בשום דבר והיה לי ברור – אני חייבת את הבושם הזה!

הפרצופים המחוייכים של הצוות כשחזרתי עם הניצוצות בעיניים רמזו שהם כבר רגילים לתגובה הזו ובקיצור, אתן מבינות שיש לי בושם חדש נכון? לסיכום, תתרחקו משם ושלא תעזו לקנות את הבושם שלי!

*הערה קטנה – גיליתי לאחרונה שהם יפתחו עמדות מכירה בסופר פארם ואני חייבת להודות שזה ביאס אותי ברמות על. אם הייתי יודעת מראש שזה מה שהולך לקרות אולי הייתי מוותרת על הקניה למרות שאני עדיין מאוהבת אנושות בבושם שלי וגם לא ראיתי שהוא מופיע בסטנדים של הפארם. אני מבינה שאנשים עושים עסקים כדי להתפרנס וזו השיטה אבל אני מקווה שהם ישקלו את העניין שוב כי זה פוגע בחוויה.

מנווה צדק ממשיכים למתחם נגה ביפו, (אפשר להכנס גם למושבה האמריקאית שחוץ מהצריפים האמריקאים יש בה גם וייב פריזאי למדי), ושם אני מרגישה פריזאות אורבנית יותר. יש נקודות שבאמת קל לשכוח לרגע שאנחנו בארץ, והפינה הזו ברחוב ניצנה היא האהובה עלי. אני יכולה לשבת שם שעות ולבהות בבניינים.

אם אתן רוצות ארוחת בוקר נטולת פחמימות, אני ממליצה דווקא להתחיל במתחם נגה, בפר דרייר, יש שם פלטות גבינות נהדרות. אמנם הלחמים המדהימים שלהם מוציאים את הנשמה אבל בכל זאת, אפשר להרגיש שמתפנקים עם ארוחת בוקר צרפתית כמו שצריך. אם חזרתן בדיוק מנווה צדק מורעבות לקראת צהריים יש שם מבחר גדול של אוכל וגם אחלה מעדנייה וחצר ענקית ובעיקר תחושת הניתוק הזה, כאילו אנחנו במדינה אחרת…בעיר אחרת…פריזאית שכזו.

למי מכן שחזרה הביתה לצהריים נטול פחמימות, אני ממליצה לארגן פלטת נקניקים, (או אולי אפילו להביא איתכן מהבית ולעשות פיקניק), וכמובן, אין פריזאי יותר מאשר לשלב כל ארוחה עם שמפניה.

אני מודה ומתוודה, כשזה מגיע לשמפניה אני מאד מפונקת מאחר והשמפניה הראשונה ששתיתי בחיי היתה דום פריניון. זה סיפור קצת מביך אז נוותר עליו כרגע אבל בקצרה, חיסלתי שני בקבוקי דום פריניון  מבלי לדעת במה מדובר. בקיצור מאז אני בררנית וגם לאור העובדה שביליתי הרבה מחיי במסעדות, היתה לי גישה לשמפניה טובה אבל ללא ספק מדובר בפינוק מאד יקר. בקבוק דום יתחיל בארץ באלף ש"ח ואנחנו הרי תפרניות שלא יכולות לטוס לפריז אז בטח לא לקנות שמפניה אמיתית. אבל אל דאגה, סידרתי לכן אופציות: אופציה ראשונה, ללכת על בקבוק קטן! מצאתי בקבוק375  מ"ל של MOET CHANDON ב135ש"ח, נכון זה עדיין רחוק מלהיות זול אבל אם בא לכן לפרגן לעצמכן לאקשרי ליום אחד, זו בהחלט אופציה.

עדיין יקר מדי? לכו על רוזה מבעבע. זה המשקה של הקיץ, המון יקבים הוציאו גרסא זולה כלשהי של היין הזה ואם אתן לא פלצניות או מפונקות זה ממש יכול לעשות את העבודה. אני הלכתי על הרוזה אייס של J.P. CHENET. זה יין שאמורים לשתות עם קרח. בגלל שקשה לי מאד עם העניין של מים ביין, (אני גם לא מאמינה בקרח בוויסקי), עשיתי קוביות קרח רוזה מגניבות והכנסתי בהן כל מיני עשבי תיבול לעדן את הטעם. (עשיתי איתו כל מיני ניסויים, נחזור לזה בערב).

טוב די עם האוכל, נחזור לשרוף קלוריות בפריז האורבנית בתל אביב, הלוא היא מתחם נגה. גם כאן אני ממליצה פשוט להסתבובב ברחובות ולהכנס אקראית לחנויות. פה יש תחושה יותר של ארטיזנים, מעצבים מקומיים שעושים יצירות שלהם בעבודת יד, פשוט תסתובבו.

יש חנות אחת שאני חייבת לציין כי אני מתה עליה וגם כי היא עברה מקום אז כדי שלא תפספסו אותה תכניסו לעצמכם את הכתובת לרשימה: שושנ'ס –  התמונות מדברות בעד עצמן אז חבל על כל מילה.

(חוץ מזה שיש לי נטייה רצינית לחפור כשמדובר בגננות וכבר חפרתי לכם מספיק בשלב של הבושם).

דרך אגב, אם אתן כבר באזור, אני ממליצה על עוד איזה קפה ומאפה במילק בייקרי ביפו שנמצאת מתחת למלון מרקט האוס המהמם, עוד בועה פריזאית שנולדה לה בלב הלבנט היפואי.

לסיום היום, אם אתן במוד רומנטי ועם בן/בת זוג, אפשר לקפוץ לנמל תל אביב ולשים מנעול על הגשר, כי בפריז כבר אסור אז הנה, אפילו יש לנו יתרון קטן.

לגבי ארוחת ערב, יש המון מקומות בארץ שקוראים לעצמם ביסטרו ומסעדה צרפתית אבל החוויה מעולם לא היתה קרובה אפילו מבחינתי מאז ששאול אברון נפטר ו"יועזר" נסגר. אז אני לא אמליץ.

יכול מאד להיות שיש מקומות שאני לא מכירה ואני אשמח לקבל מכם המלצות ולהיות מופתעת לטובה. בקיצור אתם יכולים להכין גם ארוחה צרפתית קלילה בבית כמו שאני הכנתי – נתחים של אונגלה על הגריל עם אספרגוס ברוטב הולנדייז.

והבטחתי שאני אחזור לרוזה המבעבע, כי חייבים יין צרפתי עם הארוחה: אני ממש מתנצלת אם אני נשמעת פלצנית, (אל תדאגו, המשפחה שלי מסתלבטת עלי מספיק בעניין), אבל מה שאני אוהבת ביין טוב לעומת יין לא טוב, זה את האלגנטיות בלשון, טעמים עדינים אבל עשירים ברבדים, (שאני יכולה להשוות באוכל למשל לארטישוק או לכמהין). יין לא טוב מבחינתי הוא יין שהטעם שלו בוטה ויין ממש לא טוב הוא כזה שהטעם שלו הוא ממש וולגרי. זה נשמע הגיוני? בכל אופן, החדשות הטובות הן שהרוזה אייס לא וולגרי אבל הוא קצת בוטה לטעמי אז החלטתי ללכת על אופציה אחרת ועשיתי ממנו קרטיבים. ערבבתי עם חליטה של מרווה וזה יצא מעולה.

סיימתי את היום חופש הפריזאי שלי עם סדרת מתח פריזאית משובחת בשם אנשי הצללים.  אם בא לכם משהו אחר יש כאן רשימה של 50 סרטים שצולמו בפריז

בון ואקאנס!