מיום שחזרנו כולם שואלים אותי "נו כתבת כבר?" ואני חייבת להודות שהפעם היה לי קשה ועדיין קשה לי.
לא עלה על דעתי שטיול השורשים שלי, של אחותי ושל אמא שלנו ישפיע עלי בצורה כזו.
אני עדיין מעכלת המון דברים והעובדה שאני כותבת עם דמעות מעידה שיש עוד הרבה דברים לעכל ולכן זה לא יהיה פוסט אישי מדי כי זה, ובכן, אישי מדי. אז רק כמה דברים אישיים קטנים ואז נעבור לנפלאותיה של ורשה.
זה לא היה טיול שואה, לא היינו במחנות ותכלס, כשנולדים למשפחה של ניצולים ושומעים מגיל אפס את כל הסיפורים, זה הופך למציאות יומיומית, אין לי חסכי שואה שאני צריכה לעטוף את זה בסרט מחנות ריכוז. הטיול הזה היה לילדות של אמא שלי, שנולדה אחרי, להורים שאיבדו הורים ואחים ואחיינים וברחו והסתתרו והתחתנו וילדו תינוק והכל תוך כדי התופת, מבלי להאמין בכלל שאפשר יהיה לשרוד את הגהנום הזה. היא היתה העתיד והתיקון והתקווה בעיר שנבנתה מחדש למשפחה שהתחילה לבנות הכל מחדש.
ולאמא שלי היתה ילדות מאושרת ויש לה זכרונות נהדרים מוורשה, היא עלתה לארץ בגיל תשע וכאן זה כבר סיפור אחר לגמרי אבל העניין הוא שזה הטיול שעשינו, להבין ולהכיר את הנקודות היפות בהיסטוריה שלנו. (כי את המכוערות והמזעזעות כאמור כולנו מכירים).
עוד נקודה שחשוב לי להוסיף: מי שהציל את המשפחה שלי היתה אשה פולניה, גויה, שהחביאה, סידרה מסמכים ועוד. אנחנו עד היום בקשר איתה ועם המשפחה שלה ואפשר לומר שזה משהו שאפשר לי לגדול עם הרבה פחות שנאה לפולנים. אני יודעת שמאד מקובל לשנוא כל מה שקשור לפולין ולפולנים ש"היו לא פחות גרועים מהנאצים" כפי שהרבה יודעים להגיד אבל היו גם אחרים ויש גם זוויות אחרות.
ועוד נקודה קטנה אחרונה שנראה לי שלהמון ניצולים ובני משפחותיהם קשה לדבר עליה: לרוב האנשים היה מאד טוב באירופה, מעט מאד הגיעו לארץ מתוך ציונות וגם זו הסיבה שהרבה בחרו להשאר שם. מרגע שהגהנום הפך להיות מנת חלקם, נוצר מצב שבו אי אפשר לשנוא ולאהוב במקביל ובטח ובטח שאי אפשר להתגעגע. ראיתי מהצד מיום שנולדתי את רגשות האשמה, לא רק של ניצולים אלא אשמה על געגועים, על זיכרונות מאושרים. הטיול הזה, מבלי להתכוון בכלל, הפך לטיול מאפשר ומכיל, של כל הדברים הטובים שהיו שם וגרם לי להבין מי אני ומאיפה באתי, גם מהזוויות החיוביות.
אז זהו, לא נכנסת לזה יותר. הפוסטים האלה הם למי שרוצה לעשות טיול בוורשה, (יהיו גם נגיעות קטנות בקרקוב), עם המלצות על מסעדות ושופינג וכל מיני טיפים.

יהיה בפוסט האחרון מסמך להורדה עם כל הכתובות וההמלצות, גם לדברים שתכננתי ולא הצלחתי להגיע (הפעם, יהיו עוד הרבה פעמים אם זה תלוי בי), אני אשמח להערות, תוספות ותובנות ממי שהיה שם ומכיר.

אוכל ומסעדות
כל החיים ירדו עלי על האוכל האשכנזי והפולני המגעיל, כי כשאת פולניה זה בסדר, זה לא נחשב לגזענות הרי. כשהפכתי לשפית כולם אמרו לי שבטח בבית נגנבים מהאוכל המדהים שהם סוף סוף אוכלים. זהו שלא.
סבתא שלי בישלה מדהים ואמא שלי מבשלת מדהים ולמדתי מהן על אוכל יותר מכל מלמדי המקצועיים. העניין הוא שרוב האנשים בארץ בכלל לא יודעים מה זה אוכל פולני, מכירים גפילטע פיש ורגל קרושה, (שני דברים שמעולם לא אכלתי דרך אגב), פה ושם קצת כבד קצוץ ובזה זה נגמר.
האמת היא שהאוכל הפולני מאד דומה לאוכל הצרפתי הכפרי, (אתם תתפלצנו לכם עם שוקרוט כשבעצם אני אגיש לכם ביגוס), ונורא מצחיק אותי תמיד שאנשים מתייחסים לאווז כאל מאכל גורמה שזה בעצם היה חומר הגלם העיקרי שגדלתי עליו, (בפולנית קצ'קה).
התוספת הפולנית הפופולרית ביותר לבשר היא קופטיקה ואולי זה נשמע לכם מוזר אבל למעשה אלו הניוקי המקוריים, כן כן, אתם מוזמנים לבדוק בספרי ההיסטוריה, הפולנים המציאו את הניוקי. אצלנו מטגנים אותם בשומן אווז, מוסיפים לפעמים גם בצל מטוגן ובקיצור גן עדן.
יש המון אופציות והמון טעמים נפלאים (וכל כך זול!) אז אם אתם רוצים לטעום אוכל פולני אמיתי הנה כמה כתובות:

STARY DOM
תתן לכם את החוויה הפולנית האולטימטיבית, המבנה כולו מעץ עם אורנמנטים כפריים אבל מפוארים. זו מסעדה יוקרתית וקצת תיירותית אבל עדיין המחירים הם מחירי וורשה והאוכל נהדר. הכי כיף השף שיוצא אליך לשולחן למנות פלאמבה או לקיצוץ סטייק טרטר טרי מול העיניים. הפירוגי היו מצויינים, הסטייק טרטר מאלף אבל הייתי מוותרת על פלטת 5 סוגי פאטה. האווזים היו מצוינים, אחד ברוטב דובדבנים ואחד ברוטב פטריות אבל מבחינתי גולת הכותרת היתה צלי חזיר בר. קינחנו עם מרנג פיסטוק שבחרנו משולחן הקינוחים המאמם. מומלץ להזמין מקום מראש. (יש וואי פיי).

RADIO CAFÉ
מסעדה קטנה וביתית שלא נראית משהו מבחוץ אבל מדובר במקום היסטורי שבו המחתרת שידרה שידורי רדיו בזמן מלחה"ע השניה. המיקום מעולה, מרכז העיר, למרגלות מלון מאריוט. יש להם גם בופה ארוחת בוקר אם אתם לא אוכלים במלון.
האוכל הפולני שם מדהים וכל מנה שטעמנו היתה נהדרת. קחו בחשבון שהפולנים מוסיפים ביצה להמון מאכלים, גם למרקים וגם שמים ביצת עין על השניצל אז כדאי לשאול מראש אם לא מתאים לכם.
לקחנו לעטקס, (לביבות תפו"א) שהגיעו עם שמנת חמוצה והיה להם טעם של בית וחנוכה, לא שמנות אבל קראנצ'יות כמו שצריך. שניצל לבן היה מושלם וגם הזראזי היה נהדר; מדובר ברולדה של בשר ממולאת במה שאתם מכירים כמו הבפנוכו של הקישקע ומבושלת ברוטב בשר עשיר. לקינוח הזמנו פירוגי ממולאים דובדבנים שהגיעו עם קרם פרש, עדינים, אורייריים, חלומיים.

BELVEDERE
גם אם לא תאכלו שם, אתם חייבים להכנס, מדובר באחת המסעדות היפות באירופה שזכתה בהמון פרסים על העיצוב שלה. המסעדה נמצאת בלב הפארק, ליד ארמון המלך וכדאי להקדיש יום לטייל בפארק היפהפה הזה. מדובר במבנה שהיה פעם חממת הפרחים בה גידלו את כל הצמחיה של הפארק והוא עוצב מחדש במחווה לצמחיה שהיתה שם בעבר. יש חדרים פרטיים ומרפסות תלויות באוויר ואוהל חיצוני והכל מלא בסחלבים וצמחיה אקזוטית.
ידעתי שמדובר בתופעה יוצאת במינה אבל בגלל שמדובר במקום מאד יוקרתי עם שף סלב שעושה אוכל פולני גורמה מולקולרי, תארתי לעצמי שהמקום יהיה יקר מדי. ומה מסתבר? יש להם עסקית ב55 זווטי שזה 60ש"ח לבן אדם.
התפריט משתנה כל יום ומבוסס בעיקר על דגים ופירות ים. מאחר ואני לא אוכלת דגים הזמנתי שתי מנות מהתפריט הרגיל. אמא שלי ואחותי לא נפלו מהמנות שלהן, הן אמרו שיש פער עצום בין העיצוב של המנה לטעמים ושהדגים היו יבשים מדי. טעמתי מהן את התוספות, ריזוטו אספרגוס וקרם שורש פטרוזיליה שהיו נהדרות אבל ללא ספק גולת הכותרת היתה המנות שלי. הראשונה היתה דפי סלק ממולאים בגבינת עיזים ואפונה, זה לא נשמע משהו אבל זה נראה מדהים וזה היה כל כך עדין וקליל ומרענן שלראשונה התאהבתי בסלק.
שיא השיאים מבחינתי היתה אחת המנות הטובות ביותר שאכלתי אי פעם, מרק כרובית עם שוקולד, קוקוס וכמהין. שוב, נשמע מוזר אבל שלושתנו היינו בשוק מהטעם האלוהי הזה, (בקרוב אני אנסה להכין לבד).
השירות מדהים, כמו מהסרטים, מלצרים בחליפות וכפפות, לחם אלוהי שממשיכים למלא לכם לאורך הארוחה, כלי כסף, נרות וכיו"ב. זה לא מקום לשבוע בו אבל זו חוויה שאני ממליצה עליה מאד. חוץ מזה, כנסו לשירותים, גם שם הכל מלא סחלבים בקירות ונייר הטואלט שחור!

מסעדות בינלאומיות

Brasserie Warszawska

המסעדה הזו זכתה גם בהמון תארים ופרסים והיא מצדיקה את כולם. תכננו בכלל ללכת לאחותה, מלכת הבשרים, בוצ'רי אנד וויין  אבל לא לקחתי בחשבון שצריך להזמין מקום הרבה זמן מראש, (אז תזמינו). רב המלצרים (כיאה לכל נותני השרות בוורשה, תופעה על טבעית לישראלים), עשה מעל ומעבר כדי לא לאכזב אותנו והמליץ לנו על הבראסרי, הזמין לנו מקום וביקש מהם לפנק אותנו וגם הזמין לנו מונית.
זו היתה המסעדה הכי יקרה שאכלנו בה ועדיין ארוחה כזו בארץ היתה עולה הרבה יותר וכל שקל היה מוצדק, מדובר באחת הארוחות הטובות שאכלתי. הזמנו שלוש מנות ראשונות, שלוש מנות עיקריות ושלושה קינוחים ולא היתה מנה אחת שלא הפילה אותנו בנפלאותה. יחד עם שלוש כוסות יין הארוחה עלתה כ500ש"ח.
לראשונות לקחנו אסקרגו, קוקי סן ז'ק וכבד אווז. לעיקריות לקחנו חזה אווז, סטייק אנטריקוט והמבורגר עם כבד אווז. לצערי המצלמה התקלקלה לי בקינוחים אבל תאמינו לי, הם היו מושלמים ואם אתם רוצים לראות תציצו באתר שלהם או בפייסבוק או באינסטוש. השירות גם שם היה מושלם, בקיצור אל תפספסו.

CUD MIOD
גילינו אותה במקרה כשהלכנו לחפש את בופה ארוחת הבוקר של רדיו קפה, היא צמודה אליה. היה שם בופה יותר שווה אז בחרנו בה וגילינו מקום מגניב וכיפי עם מבחר עצום של אוכל מצוין ומאחר והיא נמצאת גם למרגלות המאריוט, היא היתה הבחירה הטבעית שלנו לארוחות ערב כשאנחנו מרוסקות מעייפות ואין כח לחשוב לאן ללכת. המקום מפוצץ כל ערב במקומיים מה שמעיד בהחלט על איכותו. יש גם מנות פולניות קלאסיות אבל יש פיצות, המבורגרים, שרימפסים ומולים, מבחר עצום. זה מקום מאד צעיר עם מוזיקה חזקה, עיצוב מודרני וטלביזיות עם פאשיון טבעי נון סטופ כך שאם זה לא הסגנון שלכם, קחו בחשבון. (יש וואי פיי)

בתי קפה ומתוקים

SLODKY SLONY

אחד הדברים שאני הכי מתבאסת עליהם הוא שלא הספקנו לחזור לשם. היו ברחוב הזה המון דברים שרציתי לראות ואת המקום הזה סימנתי כי מדובר בקונדיטורית הכי נחשבת בפולין אבל לא נערכתי לכמה שהמקום הזה מדהים. לאורך כל סיורי האוכל והקינוחים שנתקלנו בהם, לא היה מקום שהרשים אותי כמו המקום הזה ואני לא בן אדם של מתוקים, אני לא בן אדם של מאפים, אני רק אוהבת שוקולד אבל הייתי אוכלת כל עוגה במקום הזה. רק מה, הצצנו, הרחנו, התלהבנו, אמרנו שאיזה באסה שבדיוק אכלנו שתי עוגות דוחות במקום אחר ואין לנו מקום יותר ושבטוח נחזור לשם. לא הספקנו לחזור.
ברור לי שבפעם הבאה אני ישר רצה לשם. אם מי מכם היה ורוצה לחלוק חוויות אתם מוזמנים. בינתיים לקחתי להם תמונות מהפייסוש שתראו במה מדובר.
דרך אגב, העוגיות בתמונה התחתונה מימין הן העוגיות שסבתא שלי עשתה בכל חנוכה. היא היתה עושה בצורה של שושנים וככה קראנו להןאבל השם האמיתי שלהן הוא פאבורקי. מסתבר שהן מנה טיפוסית לחג המולד בפולין ולעומת זאת גם היהודים באיטליה מכינים אותן ודווקא בפורים, שם קוראים להן קיאקיירה (רכלניות), ובטוח שאי שם עומד סיפור מרתק מאחורי זה.

A. BLIKLE
בליקלה היא רשת בתי קפה וקונדיטוריות, מהותיקות בוורשה. הסניף המקורי, זה שאמא שלי עמדה בו בתור שעות כילדה רק כדי להגיע סוף סוף לסופגניות הטעימות בעולם, עדיין קיים ברחוב הראשי של העיר החדשה ul. Nowy Swiat 33)) והזמן מרגיש בו כאילו עמד מלכת. אם אתם רוצים סניף יותר מפונפן תנסו באחד הקניונים. הסופגניות אוריריות וקלילות ממולאות בריבת תפוזים וסוף סוף הבנתי למה הריבה של סבתא שלי היתה כל כך שונה מריבות התפוזים הישראליות, (הפולנים מוסיפים לבנדר לתפוזים). המוצרים טריים ומשתמשים אך ורק בפירות העונה כך שאם בא לכם קוראסון ממולא באוכמניות תוודאו שזו באמת העונה.

E. WEDEL
ודל הוא מפעל השוקולד הגדול בפולין, אתם תראו את המוצרים שלהם בכל סופר, שוקולדים, עוגות, עוגיות ומה שרק לא תרצו. האריזות מזכירות קצת את קדבוריז האמריקאי אבל הטעם הרבה יותר לינדט שוויצרי, (בקיצור מעולה).
לודל יש רשת בתי קפה בכל פינה אפשרית כך שאין טעם שאני אתן לכם כתובת, פשוט תיכנסו! הטראפלים והפרלינים שלהם אלוהיים ויש איזה חמישים סוגים, היה לנו קשה לבחור ובסוף הלכנו על 12, לא פספסנו אף אחד. אבל מבחינתי שיא השיאים הוא השוקו שלהם, בול בטעם שסבתא שלי היתה מכינה לי: סמיך אבל לא כמו צ'וקולטה, עשיר אבל לא מתוק מדי, מדוייק. (ברור שחזרתי עם קופסאות קקאו של ודל).

לסיכום, אם אתם רואים ברחוב דוכנים מוזרים עם גלילוניות ענקיות, קוראים להן רורקיז קרמם, ממלאים אותן בקצפת ואוהבי הז'אנר אומרים שזה מדהים.

יש לכם עוד טיפים? מוזמנים להוסיף.
בפוסט הבא אני אדבר על שופינג בוורשה אז תעקבו שלא תפספסו.